החלטה בתיק ת"א 44085-10-11

1.         לפניי עתירת המבקשת- היא הנתבעת, כי אורה למומחה שמונה מטעם בית המשפט - ד"ר אנטולי קוסוב (להלן: המומחה), להתעלם ממסמכים שצורפו על ידי המשיבה 1 - היא התובעת, לפנייה למומחה, אשר מונה על ידי בית המשפט בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: החוק). המדובר על מסמך "הערכה פסיכיאטרית" מיום  31.08.11 ערוך ע"י ד"ר אביגיל גולומב (להלן: המסמך).

2.         לטענת המבקשת, אין המסמך בגדר מסמך "בדבר הטיפול הרפואי", והוא אף מהווה, דה פקטו, חוות דעת רפואית, שכן הוא מתייחס לאבחנה הפסיכיאטרית וכן לקשר הסיבתי בינה לבין התאונה. על כן, לטענת המבקשת, מסמך זה אסור בהגשה למומחה, בהתאם לתקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1986 (להלן: " תקנות המומחים"), ויש להורותלמומחה להתעלם ממנו.

3.         המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המסמך מהווה חלק מן הטיפול הרפואי, כעולה מתקנות המומחים. עוד טוענת המבקשת כי על פי הפסיקה לא כל מסמך בו ישנה הערכה או אבחנה רפואית הינו בגדר חוות דעת, ויש לצמצם פרשנותו של מונח זה רק למסמכים בעלי סממנים מובהקים כגון הערכת שיעורי הנכות והערכה באשר לאפשרות ההטבה או ההחמרה במצב הרפואי. עוד טוענת המשיבה כי חזקה על המומחה מטעם בית המשפט כי ידע למיין את המסמכים הרפואיים שלפניו ולתת להם משקל ראוי. עוד טוענת המשיבה כי בתחום הנפשי הגישה לעניין היתר המצאת מסמכים למומחה הינה ליבראלית. המבקשת טוענת בעניין המסמך - כי הוא כי משקף שלב טבעי של הטיפול הרפואי, ועל כן על המידע האובייקטיבי המצוי במסמל לגבור על המידע שיש בו משום חיווי דעה. 

דיון והכרעה

4.         תקנה 8(א) לתקנות המומחים קובעת, כי הנפגע ימציא למומחה "את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית". מלשון התקנה עולה, כי על מסמך המוגש למומחה למלא כמה תנאים: מסמך- והוא גם מסמך שלא נערך על ידי רופא; נערך לצורך טיפול רפואי- יש לפרש תנאי זה בצורה רחבה, כאשר הוא כולל טיפול נפשי ושיקום; נוגע לעניין שבמחלוקת- כלומר, רלוונטי ורציני (ראו בהרחבה - רעא 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור פ"ד מט(4) 865 (להלן: עניין "שמור"). על התנאי הנוגע לחוות דעת נעמוד להלן.

5.         כוונת תקנות המומחים הינה "להבטיח קיומו של שיקול דעתו העצמאי וחסר הפניות של המומחה שמינה בית המשפט" (ראו: אליעזר ריבלין תאונות הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית, 1999) 561) ועל כן על בית המשפט לשקול עד כמה "עשוי המסמך לפגוע באי תלותו של המומחה ולהשפיע על חוות דעתו" (שם, 565). בפסיקה נקבעו מספר מבחנים על פיהם ניתן יהיה להבחין בין מידע "מכלי ראשון" המותר בהגשה, לבין חוות דעת אסורה: האם המסמך נערך על-ידי גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, שלא ביוזמתם של בעלי הדין, האם המסמך משקף שלב טבעי של הטיפול הרפואי, וכן האם באבחנות ובהערכות שבמסמך יש כדי לפגוע באי-תלותו של המומחה הרפואי ולהשפיע על חוות-דעתו (ראו: עא 2339/96 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אוולין דלל פ"ד נ (4) 529).

            ב רע"א 1481/11 פינקלשטיין נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ נאמרו הדברים הבאים, אשר יפים לענייננו:

"כבר עמדנו לא אחת על מלאכת האיזון הדרושה בין הרצון להניח בפני המומחה את התשתית העובדתית המלאה הדרושה לצורך הכנת חוות דעתו, לבין השאיפה לשמור על אובייקטיביות המומחה ועל עצמאות שיקול דעתו. אמנם קיימת הגמשה ביישום הוראות תקנה 8(א) לתקנות ככל שמדובר בתחום הפסיכיאטרי (ראו: רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור, פ"ד מט (4) 865, 875 (1996). יחד עם זאת, גם במקרים אלו, מתחייבת זהירות בבחינת המסמכים המוגשים למומחה, על מנת להבטיח את שיקול דעתו העצמאי של המומחה, ולמנוע מבעלי הדין כל תועלת מעצם הפניה מטעמם למומחה רפואי אחר. במקרים שבהם מתעורר ספק ביחס למסמך מסוים, שומה על בית המשפט לשקול, בין היתר "האם מדובר במסמך של גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, האם הפנייה אל אותו גוף נעשתה שלא ביוזמתם של בעלי הדין והאם המסמך משקף שלב טבעי של הטיפול בניזוק. נראה כי דרישה אחת שיש לעמוד על קיומה היא שהמסמך מהווה חלק מהליך טיפולי" (רע"א 5662/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חנסב (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 10.11.20008))".

כאשר זאת יש לדעת, קו הגבול בין דיאגנוזה לחוות דעת הינו דק, וכל מקרה יש לבחון על פי נסיבותיו. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט בפרשת שמור:

                         "לעתים יש קושי לתחום את קו הגבול בין תיאור טיפולי אותנטי לבין חוות-דעת. כל דיאגנוזה היא - במידה מסוימת ­חוות-דעת, ואין טיפול ללא קביעת דיאגנוזה. ככל שאנו גולשים לתחום הנפשי, הולך וגדל תחום חיווי הדעה". (עניין שמור, בעמ' 874)

6.         מן הכלל אל הפרט. עיון במסמך מעלה, כי אכן מעבר לתיאור הסימפטומים מהם סובלת המשיבה, נאמר, על דרך הפרשנות, כי המדובר בתסמיני PTSD. קביעה זו, אכן חורגת מתיאור התסמינים, ומהווה פרשנות להם. אולם, מדברי בית המשפט בעניין שמור, עולה, כי בתחום הנפשי אבחון התסמינים ופרשנותם נוטים להיכנס זה לתחומו של חברו.  כך גם מדובר במסמך שהינו חלק מן הטיפול הרפואי, והוא נערך עקב המלצות "לאור מצב מתמשך של תלונות עקב תאונת דרכים". לא זו אף זו נראה כי רוב רובו של המסמך מכיל נתונים אובייקטיביים שיש בהם כדי לסייע למומחה לקבוע את דרגת נכותה של המשיבה, ועל כן אף אם יש בו מימד של חיווי דעה - הריהו מתבטל ביחס למידע האובייקטיבי הרב הגלום בו. וכך נאמר על כך בעניין דלל:

"גלוי לעין שהמסמכים נערכו על-ידי מוסדות בלתי תלויים בבעלי הדין, שלא ביוזמתם של בעלי הדין, אלא כחלק של התהליך הרפואי והשיקומי. אשר להערכות שונות הכלולות באחדים מן המסמכים - אפילו יש בהן פה ושם קורטוב הבעת דעה של מחבר המסמך - הרי בהשוואה למידע האובייקטיבי הכלול במסמכים משקלן זעיר, כך שאין בהן כדי לפגוע בשיקול-דעתם העצמאי של המומחים הרפואיים שמינה בית המשפט"

7.         לאור האמור ראיתי שלא לפסול מסמך זה, והמומחה רשאי לעיין בו.

8.         אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ב, 15 יולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: